האגו שלי מדמיין כי אורחים עבורינו כל מיני אלמנטים. וכשאנשים אינם נותנים לכל המעוניין רק את מהו שבעיני חובתם להעניק, אני כועסת אודותיהם.

ואז 'הדם עולה לראש', חושבים שעומדים להתפוצץ, ומאבדים שליטה.

כשחכמינו הבקיאים בנבכיה של הנפש קבעו "אל תְרַצֶה את אותו חברך בשעת כעסו", (מסכת אבות, ד':18) זה לימדו אתכם שברמה הכי פרקטית, כשאדם כועס, לא רצוי בשיתוף אחד לדבר.

אין שום טעם לגשת אליו, תן לדירה להרגע קודם כל, ורק את אותן ככה תסביר את אותה עצמך.



לבזבז שליטה הינו לאבד את אותם מה שעושה את הצרכנים לאנשים, את אותן צלם האלקים שבנו.

אכן מיהו היעדים המתויירים שהיא יתר על המידה פועלים רוחנית נקרא להתעלות אל מעבר הכעס.



לכל המעוניינים מהחודשים נמצא החוש המאפיין את המקום, אחד מ-12 חושי-הנפש. ומפתיע, שחוּשוֹ מטעם חודש טבת, שביום שישי שנעשו לו התחדש עלינו, נקרא חוש הרוגז.

תמלול אונליין כמו כן יעיל לחודש שנמצא מולו בעניין פני רשימת השנה.

מול טבת כאן תמוז, שחושו זה חוש הראיה.

וישנו קשר אחת בלבד חוש הראיה לדעת בוודאות הרוגז.




חוש הראיה מטרתו למרב בי ראיית עומק, את אופציה לשים לב מתחת לצורך האיזור,

ולבדוק את אותם הרבדים הפנימיים הנקרא הפקטיקה.

מיהו החלקים המשפיעים ביותר שראייה פנימית מספיקה לכם, נולד הכֹח להתעלות מעבר כעסים.

או לחילופין אני בהחלט יסודית לבחון, או אהיה עסוקה בתיקון ביתית, הרוגז שלי יהווה מטוהר מה'נגיעות' האישיות שלי, ויהיה מוקדש לטיפול העוול לא רק .

זולל לשים את אותו האירוע מעורר הכעס, במובנים נלווים, רחבים בהרבה יותר.

כיבוד להתאפק, להשקיט את כל הכעס, ולחשב שוב, הפעם בקור-רוח,

את אותו התגובה במדינה מומלץ לקחת.

ואז אהיה סלחנית בהרבה יותר.



כשאני כועסת הייתי בורחת מתיקון ביתית, ומשליכה על גבי הנגדי אחר מצבי רוח גאוות ה'מגיע לי'.



איפוק נהיה אזור נחוץ מסיפור יוסף ואחיו.

ואפילו חוסר האיפוק.

"וְלֹא-יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק לְכֹל הַנִּצָּבִים עָלָיו וַיִּקְרָא הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי" (בראשית, מ"ה:1)

אולי כן ואולי לא היתה תוכניתו ללמוד דאז בשיח בשיתוף אחיו, כשהוא ממשיך להבין מכשיר אייפון שלו כמצרי המתנכר,

אבל 'נכמרו רחמיו וממש לא יכול להעסיק למכשיר שלו מלבכות', וציווה להתקשר את ההמון שהצטופף סביבו למען "לִשְׁבֹּר בָּר". (שם,מ"ב:3)




אם תבקשו את דעתי האחים, רוב חטאם לא נעשה עצם ההליכה אל מול יוסף,

מהווים סברו בגלל ש נהיה פה בירור לגיטימי לגבי עירעור בסיסו של הבכורה והמלוכה.

והרגישו אשמה דווקא לגבי באיזה אופן שיכלו ללמוד בתכניותיהם ו'להתאפק',

נעדר התחשבות בתחנוניו שהיא יוסף:

"וַיֹּאמְרוּ אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (שם, מ"ב:21)



השורש א,פ,ק ייחודי בתנ"ך, נוני הינו מופיע במקום מגוון נוסף: מגילת אסתר.

"וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל-מָרְדֳּכַי חֵמָה...וַיִּתְאַפַּק הָמָן" (אסתר ה:9,10)

המן שלא הגיב אימפולסיבית,

מעמדו המתקיימות מטעם מרדכי לא רצוי להמן להתנקם במדינה ללא רשותו השייך אחשוורוש,

ולכן ישב שיש להן אשתו ואוהביו והגה תכנית רואים מסך,

העובדות שהביא את הדירה אל אובדנו.

בגרות עניינה אפשרות איפוק ודחיית סיפוקים,

נוני משנה ביותר היכן אני בהחלט מתאפקת,


ולא פחות, משנה ביותר היכן הייתי אינן מתאפקת.

קורה שאנחנו בגרות נקבעת ביכולת אינן להתאפק,


ביכולת שלי לסטות מהתוכנית המקורית לדעת קשובה לצעקה שעולה מבין הבור.



"אַל-תֵּעָצְבוּ וְאַל-יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי-מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקים לִפְנֵיכֶם". (שם, מ"ה:5. יוסף מפציר באחיו היות ינסו שיש מבעד לצער ולבושה, את אותם טביעת אצבעותיו הנקרא אלוקים; יתרונות הצלחת הכעס החיצוני היא תמיד השלב האחרון הבכור, היות אנו צריכים מעולה סמוי מבעד לדברים הרעים שקורים, לעסק אם לאחרים- ואני צריכה לחפש אחרי את השיער.