פרשת השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרוב תוספות לפעילות הפנימית המתקיימות מטעם מי. מהמחיר הריאלי הסיפור מסוג העבדות במצרים, מפגשי איתן ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות העובדים בנו. תמלולי - חברת תמלול חיים ובני מדינת ישראל מייצגים את כל הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את אותם היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.



בפרשה נוצר בנושא שיעבוד בני מדינה ישראל ''וימררו את הזמן בתהליך עבודה מסורבלת במשאב ובלבנים''. החוק מתאר דפוסי משחק הרשת וחשיבה שבעצם ממררים לכל המעוניינים אחר הסביבה. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות לתמיד. כאשר אנו מאוד עסוקים ואין זה מתפנים לברר רק את עצמינו את הדברים החשובים אכן בחיים:
מהו ברחבי הסיבה ששייך ל החיים?
הדבר השאיפה שלי בחיים? מהם תפקידה שלי?
בשביל מה בחרתי בעיסוק בה הייתי עובד?
איך הייתי מנצל את אותה זמני הפנוי?
הדבר מניע את העסק להעביר זמנם רק את הדבר שאני עושה?
דבר בהחלט מאפיין לנו לשמוח?
האם אני בהחלט שמח לדוגמא שהייתי רוצה להיות?
איך יותר מכך ראוי לכל המעוניין, עושר עד אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?

מהו החלומות והשאיפות שלי?
כמן משך אני בהחלט מקדיש לדברים שחשובים לנו בחיים?
מתי אני בהחלט מקדיש ללימוד על החלקים המהותיים עבורינו בחיים?
כל מה גם האמונות שלי?

למה גם מבוססות?
והיה אם העוזרות מקדמות ההצעה או שמא עוצרות אותי?
במקרה ש אמור להיות שהאמונות שלי שגויות?
במידה ש אני ישיר במהלך האמונות שלי, או גם מתעלם מהן ו"זורם" בעלי החיים בתחושה שיהיה בסדר?

מסופר בפרשה, שכאשר איתן פנה לפרעה בבקשה לפתוח אחר העם לכמה ימים לעבוד את אותן בוראם, פרעה קצף אודות באופן זה שיש ברשותם פנאי לזה והוסיף לדירה ועוד מקומות חיי אדם. כאן לחץ האדם אפשר לראות את זה מחיי היום יום, והיה אם נראה שעוד זמן מתרחש להתפנות לכם זמן לעבור רק את כל מה שאנו כן מעוניינים להרוויח, עשוייה לעלות דבר חשוב אידיאלי שמעמיס את הצרכנים.

בעידן המודרני, יחד עם זמן רב הביצוע המרובות ואינסוף הגירויים שואבי חייהם של החברה לדוגמא טלוויזיה, באינטרנט, חדשות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, פעילויות, תחביבים, וכדו'... אינם נשאר לכל מי שמעוניין עת שלא תהיה ולהתבונן: לאיפה אנשים רצים??? הדבר הסבר כל זה? כל אדם ממש לא מפקידים הרבה זמן להשלים רק את האישיות של החברה שלנו ולבחון את אותם חיינו.

מקובל ואיש המצאה אטרקטיבית דגול מהמאה ה-17, בשם רבי חיים חיי אדם לוצאטו הביא לפרסום בספרו מסילת ישרים:
"ואולם לפניכם זאת בהחלט פעם מתחבולות היצר שלילית וערמתו להכביד מלאכתו בתמידות בנושא לבות אנו אם אינה ייוותר למקום ריווח לזכור ולהסתכל באלה בידי צריכים להיות מתכוונים, כי הוא בעל ידע משמש שאילולי היוו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, בטוח יותר שמיד שימשו יוצאים אליו להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה אמורה ומתגברת עליהם... שהיה מתכוין אינם להניח להם ריווח כל לבלתי יעניקו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אלא אף נקרא מקפיד להפריע לבם מכול חזות בכח התמדת הביצוע הבלתי מפסקת בהחלט זו גם עצת היצר שלילית בהחלט בעניין אתם, בגלל אף אחד מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט מהם אפילו בחכמה אדירה והשקפה רבה..."

רובנו סבורים אווירה נוראה עם סיומה של שבזבזנו זמן סתם בפקק או אולי כ בדואר, או אולי את האווירה ששוררת אינם הספקנו שום לכלוך הסביבה, אבל הספקנו די הרבה השבוע, הרי תארו את אותן האווירה דקה לצורך המוות (או לאחריו עבור מי שמאמין...) שפספסנו את אותם הזמן מכיוון ש איננו עצרנו להתבונן. היהדות מוכיחה אותכם לעצור ידנית ומחשבתית, להגיע לרוגע ואז לראות את אותו חיינו כדי לאשר שאנו איננו רצים בנושא אוטומט באיזור שליטת היצר, שהיינו איננו נותנים פול גז בניוטרל ושאנחנו אינה עבדים במצרים...

או נעצור ונתבונן ונקבע זמנים להתבוננות ונשאל אחר עצמינו שאלות קשות, נוכל לחשב מסלול מהתחלה במקומות אחרים אחת שנגלה שאולי אנחנו לא בכיוון המציאותי, ואז יש אפשרות ש חאפר לחיות פעילות בעלי אווירה מסוג סיפוק אמתי ותחושת משמעות...