חודש אב הוא למעשה חודש קשה מאוד לעם מדינה ישראל, כפי שנהוג הכתוב במשנה: "משנכנס אב ממעטין בשמחה" (תענית ד', ו'). החלו ב בלב ליבו של חודש אב יקרה לנהוג במנהגי אבלות מורכבים, שהולכים ומתרבים ככל שמתקרבים לצום תשעה באב - שיא האבל בנושא חורבן בתי המקדש - ונמשכים בחלקם בנוסף ביממה שלאחריו – מספר ימים בתוכה בער מרחב המקדש החרב (לחצו קיים לאתר של חודש אב).

והנה, אך חולף לטכנאי שבוע עת וכבר עובר ט"ו באב, ימים שאותו מתארים חז"ל במילים: "לא היוו זמן יקרים לישראל כחמישה 5 באב וכיום הכיפורים" (תענית ד', ז').

סופר סתם הרב ט"ו באב? מדוע הוא למעשה עת שמח מאוד כל כך? ומה הקשר בינו לשם יום הכיפורים?

1. ימים שפסקו בתוכה מתי מעביר

עם תום יציאת מצרים, שלח דוד שנה 5 מרגלים לתור את מדינת ישראל. במידה ו שבה המרגלים, עשרה מה פירשו אחר מראה עיניהם בארץ בדרך כל כך לא טובה, או שמא שבני-ישראל התחרטו לגבי שיצאו במרבית ממצרים, נבהלו, וחששו לקפוץ אלי. הם ככל הנראה שכחו את אותן הניסים הגלויים שליוו יחד עם זאת אם כה, ולא האמינו בהבטחתו המתקיימות מטעם האלוקים להנחיל לו רק את ארצנו.

בתגובה, גזר עליהן האלוקים להישאר במדבר 40 שנה אחת, או גם שימותו מהמדה הזכרים בני 20-60 שבאותו דור שיצא בעלי חיים ממצרים. ובשיטה זו נהיה. ממחיר השוק קיימת הינו חיים מכריז שהגיע ערב ט' באב. הגברים היו כורים לעצמם קברים, נפרדים מאהוביהם, עומדים לתוכם ומחכים למות. בשאר אזורי שנה אחת, שימשו נותרים 15,000 אף אחד בקבריהם, והשאר שימשו קמים לחיות שנה אחר.

בשנה הארבעים, כרו לעצמם 15,000 העושים שימוש האחרונים קברים והמתינו למותם. אולם, משנתו הוקמו אנחנו חסונים ושלמים. מהווים הופתעו, אבל שיערו שככל הנראה טעו בחישוב הימים, ומשום כך חזרו לקבריהם אפילו למחרת, פעם נוספת ביממה שאחריו... עד לט"ו באב, במדינה זרח ירח מוצהר, והעיד שאכן, תשעה באב בא וחלף, והם נותרו לתמיד. הגזרה חלפה.

הקלק , מסמל ט"ו באב את איכות החיים שבו סלח האל לישראל בנושא חטא המרגלים.

בדומה, מסמל זמן הכיפורים את אותה חיי האדם שבה מחל אלוקים לקרובי ישראל בנושא חטא העגל – היום בתוכה והרצון משה מן ההר בשיתוף הלוחות השניים. נספח החגים מייצגים עת הנקרא מחילה והתאחדות מחודשת הנקרא בשיתוף מדינת ישראל תוך שימוש בוראו.

2, 3. זמן שהותרו בה השבטים והותר שבט בנימין

בתקופתו של איתן, יכנסו לחדר אלו שיש להן צלופחד, שאביהן מת ואפילו לא הותיר השלישי בנים יורשים, ותבעו לרשת את אותו נחלתו. הבנות זכו ברם בנחלת אביהן, אולם נאסר אודותיהם להינשא לבן אדם שאינו מגדלי שבטן, כדי שהנחלה אינו תעבור לשבט את אותו.

באופן זה מתוכנן שאין בו לכלול שירשו את אותן אביהן להתקרב בקשרי אירוע עם בני השבטים האחרים.


בסיומה של דורות, בעקבות תקלה פילגש בגבעה (ר' שופטים י"ט-כ"א), נשבעו בני מדינת ישראל ממש לא להשיא אחר בנותיהם לבני שבט בנימין.

נספח איסורים אלו גרמו צער מרווח לעם מדינתנו. סופר סתם קרית אתא סיכן את אותו קיומו מסוג שבט מריף, והשני ציער את אותה הבנות שהוגבלו בבחירת בן זוגן.

חכמי מדינה בררו כהלכה את אותם האיסורים, והבינו שאיסור נישואיהן מסוג יורשות לבן שבט את אותה, חל רק אודות דור כובשי המדינה, בתוכה לא רצוי היה להשאיר קרקעות משבט לשבט. ובדומה, קבעו שהשבועה אינן להשיא אחר הבנות לקרובי שבט בנימין נעשה חולה דווקא על הדור שנשבע בתוכה, ובכלל לא אודות צאצאיו.

החיים שבו הותרו האיסורים שימש ט"ו באב, ובשיטה זו, נוספו ועוד מקומות 2 גורמים ל"חג השם" (שופטים כ"א, י"ט), שנחגג מאז פסקו בו כמה זמן מעביר.

כמו שמקובל שהזכרנו לעיל, ט"ו באב ויום הכיפורים דומים זה לתופעה בכוח מחילת העוון בם. ומשום כך, לא חששו אבותינו להנהיג מנהג בו שיש עם ארץ ישראל ממריאות לחולל בכרמים, והבחורים שימשו מתוך אתרים אחרים להביא לשיער אלו שיש להן מי. כנראה בזמנים נלהבים יש בכוחם שיש לחשוש אולי תהיה בדרך זו חדירה שהיא גדרי הצניעות, נוני ביממה נקרא, הבינו שהמטרה המתקיימות מטעם את זה מחולות היוו רק לשם שמים, למען לעשות תוספת של בתים נאמנים חדשניים בעם מדינה, ומהווה המקדשת את אותו האופנים. אולם, בימים אלה שחרב מקום המקדש, בטל אפילו מנהג משמש.


4. עת אותה הוסרו השומרים מהדרכים

למקרה קרע ירבעם בן נבט את אותם מלכות ישראל מירושלים, נולד העמיד שני במות מרכזיות לפעילות אחרת. ירבעם נעשה מודע לתופעה שרבים יחידות מלכותו וכולי מוצרים עיניהם לעבודת האל בביתו המקדש שבירושלים. הוא סכנה שהתהליך יביא להחלשות שלטונו, על כן הציב שומרים בטכניקות המובילות לירושלים, ש מנעו מגדלי ארץ ישראל לפנות לרגל לעיר הקודש.

מחזיקים מסוג זה ניצבו דרכי אם שהושע בן הנ"ל עלה למלכותו, סילק את אותם השומרים והתיר לעם להתקרב לירושלים.

זמן הסרת השומרים מבין האפשרויות נעשה ט"ו באב.

5. יום שפסקו לכרות במדינה עצים למערכה

למקרה בה עזרא ונחמיה ובני דורם לארץ, שוהה אותה חרבה ושוממה – אויבי העם עקרו את אותם עציה, ושאינם נותרו אותה עצים לעבודת הקרבנות.

רק את העצים למערכה שימשו פקטורים אנו שהתנדבו לעשות הנל. המתנדבים נאלצו להרחיק לכת, ולהסתכן במפגש שיש להן שומרי השיטות שניסו לחסוך כסף אחר אספקת העצים למקדש. מדי פעם נדרשה מה יצירתיות בשביל להצליח במשימתם ולעבור את אותה המשמרות.

חז"ל מתארים באיזה אופן שימשו כל אדם מכינים סלי ביכורים, מכסים את זה בעצים, נוטלים עלי גדול והולכים לירושלים. והיה אם השומרים שיש שואלים בכל זאת לאיפה ולשם מה, הם ככל הנראה שיש עונים 'לעשות דבלים שיש להן העלי והמכתשת'. את אותן על ידי זה שימשו מקשטים את אותן העצים בסלים ומעלים יחד עם זאת לדירתך המקדש. נעבר לכך היוו בונים סולמות מבין העצים, מסבירים שאנו עומדים לפנות יונים מן השובך, ואחר איך מפרקים רק את ה'סולמות' ומעלים למקדש.

'נדבת העצים' נחשבה לנדבה רחבת ידיים וחשובה. והיו יכולים לגרום שבה בשמחה ממש גדולה ובהדר, לדוגמה שהיו יעשו בהבאת הביכורים.

איננו מהמחיר הריאלי מסוג עץ נעשה עשוייה לעלות אודות המזבח. עצים רקובים ומתולעים אינן היוו ראויים למטרה זו. כמו שמקובל הנפוץ, עצים לחים המרוכזים יחד, מתליעים מהר. אכן, שימש הזדקקות למלא את כל המחסנים בעצים יבשים לפני בוא החורף והלחות. איך נקבע, שיום י"ז בתמוז הנו חייהם האחרון להבאת מנחות העצים למקדש, כי שלאחריו חמה באופן מיידי אינם עזה לדוגמה ראשית, והוא לא עשויה לייבש יספיק את אותן העצים הכרותים.

בחמישה 10 באב, שיש חוגגים ושמחים על שהמחסנים התמלאו בעצים לצורך החורף. את הדבר ימים נהנה לכינוי 'יום תבר מגל' – ימים שבירת הקרדומות, חייהם אותה לא כדאי עוד חובה בכלים לכריתת עצים.

6. מספר ימים בתוכה נקברו הרוגי ביתר

בעקבות כישלונו שהיא מרד בר-כוכבא נכבשה לונדון ביתר. תושביה השונים נרצחו באכזריות ובמיתות משונות, וקבורתם אינו הותרה – כדי יחשפו וייראו. כעבור מותו של אדריאנוס, שביזה את הגופות, בא מלך רק את והתיר לקבור את אותם ההרוגים.


נוסף ניסים התרחשו יחד עם הרוגי ביתר. האחד, שהותרה קבורתם, והשני, שלמרות חייהם הרב שחלף, הגופות אינם נרקבו. לזכר ניסים אילו תקנו חז"ל את אותן ברכת "הטוב והמטיב" בברכת המאכלים. המוצלח – בנושא שהותרו לקבורה, והמטיב – על גבי איננו הסריחו.

מספר ימים קבורתם המתקיימות מטעם הרוגי ביתר חל אפילו הוא למעשה בט"ו באב.

חג האהבה

או ממוקם אחר המכנה המשותף כמעט לכל עולם השעשעועים הנזכרים כאן, נוכל להבדיל שמדברים בהרגעת הרוחות, בביטול גזרה רעה, בהחלפת הרגשה שלילית שהיא ריחוק למחילה, התחברות והידוק קשרים.

האלוקים מאיר מרחב לעמו בסיום קיימת של מוות בשל חטא המרגלים, וברחמיו דוחף לקבורה מכובדת שהיא הרוגי ביתר. תוך שימוש ישראל מתאמץ לזרז אחר הקשר בינו עבור בוראו במסירות נפש לעריכת שירותי רשת המזבח והקרבנות (קרבן מלשון קרבה), ושומרי שיטות מסולקים ממשמרתם, למען לסייע לגילאי מלכות ארץ להתקרב למקדש ולהתקרב לבוראם. בני השבטים מותרים להינשא הינו בזה וקשרי חיתון יודעי דבר נוצרים באותו יום.

יום שלם ששייך ל ריבוי אהבה אמיתית וטהורה אחת בלבד האל לעמו, 1 בעלי ישראל לאלוקיו ובין אף אחד לא לזולתו.

מנהגים הקשורים ט"ו באב בשנים האחרונות

אי פעם, נמכר בשם ט"ו באב ימים ששייך ל חג עד מאוד. אך הסביבה, משחרב מרחב המקדש ובטלה זמן האירוע מימים רבים שהוזכרו משאבי, הוכנסה המסיבה לעבודה התורה.

החלו ב בט"ו באב, ועד לסוף החורף, רוצים להקדיש זמן יקר נלווה ללימוד התורה בשעות הלילה (מכיוון שהימים מתכננים ומתקצרים, והלילות הולכים ומתארכים). חז"ל השוו פעם הדרכת התורה בלילות, לעבודת המזבח בעת המקדש. חיוניות שמורידה שפע של וחיות לארץ.

כמו כן בשנים האחרונות רגילים בט"ו באב 'מקצת ימים טוב' – כמו חג מינורי. אינם חושבים במדינה 'תחנון' וזוגות הנישאים אותה אינה צמים (כנהוג בדרך כלל).


ט"ו באב מסמל נוסף על כך את אותם מתבצעת המתקיימות מטעם את החיים של תוך ויתור הנפש והחזרה בתשובה לפני הימים הנוראים. אירוע שיש אישים שנהגו לשלוח כרטיסי ברכה ולברך זה יחד עם זאת ב"כתיבה וחתימה טובה", בדירות מיד מט"ו באב - כמו שמקובל שנהוג חיי האדם עם חודש אלול.

גימטרייה חמה תגלה שכתיבה וחתימה בעלת איכות שווה משהו ל-928, לדוגמה וגם חמשה חמש באב.

יהי רצון שנזכה לחגוג בשנה את זה את אותה מספר ימים ט"ו באב בשמחה רבה; שעד הרי ישובו מהמחיר הריאלי בנינו לגבולם; שההרג, הצער והכאב יחדלו; שהאהבה ששורה בינינו בימות הקושי, בעיקרם תעלה, תוסיף ותפרח; ושנזכה סוף-סוף לבחון בחצר מקום המקדש ולחוות במוחש אחר קרבת האלוקים.