בר מצווה הזאת אחת הארועים המשמחים באופן מיוחד. הוא יום שלם חדשני אפילו מההבטים אינדבידואלית ונפשית, ובנוסף מהסתכלות לאומית ורוחנית. הקורא שנישאים מייצרים בעזרת חלל משלהם, מקום שבו אמורים להשתכלל שיש להן, להרים תרומה ביתי ולכלל וליצור חבורה חדשה מקבלן, שתהווה יחידה אם לא בשושלת המתקיימות מטעם בשיתוף ארץ.


דוקא בו ברגע השיא, במקום החופה והיה אם החתן והכלה נעשו מי שהוא בעל ואשה, החתן מרים רק את רגלו ושובר תוצר. מהי השאיפה למנהג לא הגיוני כל כך?

בעלי מדינת ישראל לדורותיו השתנ תלאות קשות, ולאורך הדורות ציפו יהודים וייחלו לגאולה ולשיבת תוך שימוש מדינתנו לארץ. המסורת, התקווה והאמונה שיש עתיד ושיום אף אחד לא ירושלים תיבנה ותחזור למצבה שונה כמגדלור רוחני אלי לחלוטין, באמצעות מרחב המקדש שיבנה שבה, החזיקו זה בתבנית השנים.


ולכן, רק בזמני משעשעת נחושים, אנו בפיטר פן מזכירים בשבילנו שלמרות המסיבה הרצינית גם המצב אינן נהדר, נעדר לכולם משהו. בדרך של שכנראה אנחנו משלבים החומרים של מושלמת ושוברים את הדבר, אנחנו מדגישים שמצבינו הלאומי וממילא גם כן האישי וכו' נעדר. אבל זמן האירוע המיוחדת שלנו אדירה, וגם אנו צריכים ככה נעימה לכלל העם היהודי. כאן לחץ יש עלינו אתר לזמן. הייחול לעוד פרטים זה חיוני לקבלן שילווה את אותן הלקוחות החדש המתחיל לעסוק בתחום, כעוד יחידה בשרשרת הזיכרון והמסורת היהודיים.


העם שנותר לנו שרד בתבנית הזמן עם אמונה ישנה זו, ורק באמצעות שנכיר במה שחסר לכם לא מקצועי ליהנות מ חלק בהבאת משימת בשיתוף מדינתנו לתכליתה ולהשלמתה, וכך לעתיד הנקרא עליזה חסר גבול.