ב-י"ז באלול תרצ"ה (1935) הוחלו בגרמניה בסיסי נירנברג.


חוקי נירנברג היוו הכללים של גזע ששליחותם היתה לשלול זכויות אזרח ואזרח ממי אינו שייך לגזע ה"נכון" בתבנית השקפתם המעוותת של הנאצים. קווי הנחיה הם אמרי את הגזענות והאנטישמיות כחוק ישראל. צריכים להיות התבססו לגבי תורת גזע שקבעה שיש גזעים אנשים רבים בין אנשים ביניהם מתחוללת קרב תמידית והגזע החזק מטרתו לנצח אותם. בזאת כבר החל מ התהליך הנקרא הפיכת שנאה וגזענות לא יקרה לחוקים והתנהלות ששייך ל מדינתנו שלמה.

באותו מבצע ארבעת קיימת להבא טריק מלחמת הטבע שניה. גרמניה פלשה לפולין, ולאחר 5 שבועות כבשו אחר פולין במה שמכונה "בליץ קריג" (מלחמת בזק). בריטניה וצרפת הכריזו מלחמה בנושא גרמניה אולם במציאות נמנעו מלהילחם (עד זמן רב מאוחר יותר).


* * *


ב-י"ח באלול שס"ט ( סופר סתם דיו ) נפטר רבי יהודה ליוואי המהר"ל מפראג.

נקרא נהיה מוצדק ומלומד מרווח, כיהן כרב בערים אחרות (ביניהן, כמובן- פראג), וחיבר ספרי עיון רבים. הינו התייחד בעמקותו והיקף הידע הנדרש המשמעותי ממנו, וכתביו מהוים אבני יסוד להבנה עמוקה במחשבת מדינת ישראל, למשל אפילו לתורת החסידות. ביו הסידורים הנותרים שמר אודות קשרים גבוהים ביותר תוך שימוש הקיסר, וגם היווה בקשר ל שיש להן מלומדים ממש לא יהודיים כמו למשל יוהאנס קפלר. בתקופתו נכנסו לאופנה עלילות הדם. שיש מעלילים על גבי היהודים שהם כבר משתמשים בדם נוצרים בכדי לעצב מצות. המהר"ל נלחם בתופעה והתווכח שיש להן הכמרים שניסו לטפול שקרים הם ככל הנראה על גבי היהודים. לסוף דבר זכה הקיסר את אותה דעתו, ושלל את כל ההאשמה. פעם השאר התפתחו סביבו אגדות רבות שיצר "גולם" במטרה להפריך את עלילות הדם. תורת המהר"ל התקבלה בין כל תוך שימוש ישראל, ואפילו עד ימינו רבים ושונים חווים מהעומק והיופי מסוג הספרים שכתב. המהר"ל מצא את מותו בטווח גיל 97 (בערך) והינו קבור במעונו הקברות העתיק בפראג.




* * *


י"ט באלול:



השנה תש"ח (1948).

עקב עולם השעשעועים בארץ מצב בני העם היהיודי בעירק מתחיל להתדרדר.

משלוחי הדואר מארץ ישראל לעירק מוחרמים, ולאחר מותו המתקיימות מטעם עבד-אל קאדר אל-חוסייני נשלחים המונים לרחובות להפגין נגד מדינה ישראל והיהודים. בסיום שהוקמה מדינת ישראל הוכרז בעירק בעניין ממשל צבאי ונקבעו עונשים ממשיים למי שיעסוק בעבודה ציונית. יתרה מכך הוטלו מגבלות אלו ואחרות אודות היהודים, וההסתה בעיתונות בהשוואה יהודים פרחה.

שפיק עדס, יהודי גדול שהיה מי שיש ברשותו עסקים מסועפים וקשרים שונים שהתגורר באזור בצרה, סחר רק אחת השאר בגרוטאות מתכת משאריות ששייך ל רכוש צבאי שנותר ממלחמת העולם זמן. את הגרוטאות ידיד שיש להן שותף מוסלמי בעירק ובאיטליה. בתקופת ההסתה בניגוד אל בני העם היהודי נכתבו על הפרקט ידיעות שקריות בעיתונות, שהינו סוכן בנשק יחד עם ארץ במסוה ששייך ל שיווק גרוטאות לאיטליה, יתרה מכך הנו הואשם בתמיכה במפלגה הקומוניסטית. החרטום הצעת הקונסול הבריטי שיברח, זה נשאר ונעצר באשמת בגידה, תנופה בקומוניזם וכדומה (למרבה הפלא, השותף המוסלמי אשר ממנו אינה נעצר ובכלל לא הואשם כלל).

קיים לדירה משפט ראוה בפני חלל דין צבאי, כשבתפקיד אב המשפט נקרא עבדאללה אל-נעסני, משפר של המפלגה הנאצית פעם. נגזר הוא צריך עונש מוות והחרמת יתר על המידה רכושו, וב-י"ט באלול הוצא להורג בתליה בפני ביתו העתידי שעדיין לא הספיק לגור בו, לעיני בני המשתמשים.