מעידן זה שבה אני תינוקת בת ימים ספורים ממש, התמודדתי שיש להן אתגרים יודעי דבר. עברתי נוסף אטרקציות מוחיים (שבץ מוחי). האירועים השפיעו בעניין הצד הימני מטעם ברור.

צד ימין מטעם המוח בעל ניסיון ביכולת שנותר לנו להוות יעילים ומעורים בנעשה, ביכולת לגלות נתונים שאולי אנחנו עוברת, שומעים או שמא נוגעים בם, ובמודעות לגופו של של החברה. בקרב לחלוטין העובדים, אספקט שמאל ששייך ל המוח ממוקצע ביכולת לדבר ולתרגל שפה.

במקרה שלי, הבילוי המוחיים הותירו השירות בעלי "המיפרזיס" שמאלי, כלומר שכל אספקט שמאל השייך חשוב נותר משותק ובהמשך החיים, הוריי הבינו שאני אפילו חרשת בהחלט באוזני השמאלית. עם תום משני אירועים מוחיים, הרופאים קבעו להוריי שלעולם אינו כיבוד לגשת, לדבר אם ללמוד בכיתה נפוצה. באתר להקשיב להם, הוריי לקחו ההצעה לריפוי בעיסוקו של ולפיזיותרפיה, וחיכו באזור שטוף שמש בגלל אינן יכלו לתכנן את אותם הבכי שלי מהכאבים. אך התחלתי להשתכלל ועתה חיוני לכולם כישורי מוטוריקה גסה באיזור שמאל.


התחלתי לדבר בהיותו בן שנים בערך ובני דודי מתבדחים שמאז אינן שתקתי. גם שאמור נהיה להוות לנו זמן ומאמץ בשפה, אני דו-לשונית. אני קשורה אנגלית וכך גם עברית שוטפת. צעדתי את אותה צעדיי הראשונים בגיל יותר וחצי ומגיל שלוש אני אמורה בכוחות פרטית.

אני מאמינה באלוקים כיוון שזכיתי ליטול אלו ואחרות מברכותיו.

הוריי לא היוו מבינים את ללקות השמיעה שלי אם שבבדיקת שמיעה שגרתית בהיותינו בני 3 התגלה שאני חירשת מאוד באוזן שמאל. הרופאים וודאו הנל מחדש מכיוון אינן נמכר בשם עבורינו על כל עיכוב שפתי שנפוץ ממצב הילדים הסובלים מחרשות, וגם או אולי בכל זאת בצד מיהו גרידא. אינני מועמדת לניתוח שתל קוכליארי. הייתי שומעת אנו מצוין ואני צריכה לנהוג באוטו בבטחה. באוירה ענקית ורועשת, הייתי מתאימה את אותן התנוחה שלי למען שאוכל לשמוע אנו בלי שזה יהווה בוודאות. למדתי אף לעיין שפתיים.


קודם שהתחלתי להגיע לבית המעצב, ידעתי לקרוא ותמיד למדתי בכיתות רגילות. כשהייתי לפרטים נוספים , עזרתי לאחותי החורגת שלמדה בתיכון להבין אנגלית שייקספירית ובגיל 12 קראתי את "חלף בשיתוף הרוח" וספרים חדשים השייך סופרים דוגמת אגתה כריסטי וג'יין אוסטן, השייכים למדור הוריו. בסופו של דבר כיתה ח', נבחנתי במבחן הישגים בלימודים והרופאים היו המומים כשהתוצאות הראו שהידע שלי תואם לכיתה י"ב ומעלה כמעט בכל הנושאים חוץ מ מתימטיקה (אני שונאת מתימטיקה!). נאמר לכם שאוכל לדלג על גבי התיכון, אבל באתר זו בחרתי להתקרב לכיתה ט'. אני משועממת ובאותו שסע עברתי לחינוך לבית. מעתה ואילך, הלכתי לקולג', והשגתי ציונים מוצלחים ושבחים מהמרצים בשאר אזורי הקשור לעבודתי.

בשיתוף מהראוי האתגרים שעמדו בפניי לפי משך החיים, שימשו עבורנו רגעי משבר במקומות אחרים מה שקשור לאמון שלי באלוקים. כשהבטחון שלי שבו מתערער, אני בהחלט מזכירה לעצמי את אותם הניסים שחוויתי שלו בקפידה.


היכולת שלי לגשת, לדבר וללמוד לא הניסים היחידים שחוויתי. בגיל ארבעת, ישבתי בנושא ספה בצורת ר' בדירתה המתקיימות מטעם סבתי בקומה השנייה ונשענתי בנושא החלון מאחוריה. אמי הייתה בקצה אחריו המתקיימות מטעם הספה כשהחלון נשבר ומעדתי החוצה! הייתי זוכרת שראיתי את אותן הרחוב מתחתיי ואת חתיכות הזכוכית הגדולות שנותרו בחלון.

אמי איכשהו הצליחה לזנק מכיוון האדם הנקרא הספה לצדה כתבה הבאה ולתפוס ברגליי בשעה שראשי הינו חיצוניים לחלון. היא הצליחה למשוך השירות פנימה והתקשרה לאמבולנס. עד איכות החיים אני זוכרת היאך שלפו החובשים מאפיינים , משערותיי, בעודם מרגיעים את אותם אמי שלא לי חתכים במרכז או שמא בפנים.

כילדה, מקום שראוי מהילדים לעגו לנו על אודות היותי שונה. יכולים להיות צחקו בעניין עיצוב מקורי ההליכה שלי או שמא הקניטו את העסק מכיוון העדר היכולת שלי להשתתף בשיעורי פעולות ספורט. אפילו בבגרותי, נקרא עבורנו מעסיק שאמר עבור המעוניינים שאני אמורה בצורה בלתי אפשרי. בשנה שעברה, המעסיק שלי לשעבר אמר לנו, "אריאל, את אותו ממש לא תמצאי פעילות באתר הנ"ל או בכלל תחומי את שאת מתעניינת שבה בגלל את משתנה ואנשים משתוקקים נורמליות".

העובדות שהוא לא הוא בעל ידע הינו שלהיות שונה הוא אינה כל מה שלילי. להופך לדבר אחר פירושו שהיה לכל המעוניין מסע נאה. עשיתי בחיי אלמנטים שרופאים, הסבלים בתחומם, קבעו שלעולם ממש לא אעשה. נוני אלוקים נקרא נקרא שמנהל את אותה הטבע.

אני בהחלט שונאת שאומרים עבור המעוניינים שאני נכה. אני אינם. מוטל עלינו לכולם הרבה מיומנות. אני מסוגלת לנגן בפסנתר ביד פעם אחת. חיוני כל אחד שלא רשאים לנגן למעשה ב-2 ידיים. אז מיועד שאני אינם עלולה להשתתף בספורט תחרותי. אולם אני בהחלט ממילא לא אוהבת ספורט אתגרי, על ידי זה שאין בו לכם מקרה תוך שימוש זה. אני יש אפשרות ש עשויה לאט יותר מאחרים ואולי גוררת פחות רגליים, אך במידה ו זה נעשה אותי לחסרת יכולת? אינני חושבת על ידי זה. אני מאפשרת לנקות, לדבר, להוסיף באוניברסיטה, להצטיין בדירה המעצב, לנהוג ולבצע שום איך שאנשים "נורמליים" יבצעו.


האמון באלוקים לא דבר הקל בעיקר. אבל חיוני עבור המעוניינים אמונה נמדדת בקיומו, אבל הייתי ממש לא בוטחת אותה. עלינו עת שאני רוצה לצרוח, "איפה אתה? הדבר התוכנית של החברה בשבילי?" אמונה באלוקים פירושה רק אמונה בקיומו, כי אם אמון בו: לחיות בתוך פרסומים לכך שהוא מקום פנוי אינטגראלי מהחיים שלי ושכל דבר שקורה עבורינו זה לטובתי. הסביבה בשיתוף מידע כמו זה יכולים להיות קרב, גם שחוויתי ניסים מאוד שונים בחיי.



אינני בענף שרציתי לשהות בשלב זה בחיי. אני מאמינה שלאלוקים יש תוכנית בשבילי ושאגיע אליהם, גם כן או שמא ייקח לי יותר מכך הרבה זמן מכפי שתכננתי. אמונתי באלוקים העניקה לנו את הביטחון לפנות לקולג', לחיות ללא עזרה ולפרנס את אותו ביתית, ולהתעלם מכול יחד עם זאת חוזי שחורות שאמרו שלעולם אינו צורך להשיג את מטרותיי. אני סגנון לאלוקים בעניין על ידי זה שבירך השירות בכוח להתגבר לגבי קשיים ומודה לו אודות תקופת, עם מהמחיר הריאלי האתגרים שהינם.