הגדרתי את עצמי ככנרית, או שמא שתאונת אוטו ריסקה אחר דרך.

בהיותו בן שלוש, חשתי לראשונה בקנאה בוערת, האם שאחי ואחותי יצאו לשיעורי הפסנתר שהם עושים, ואני התינוקת, נשארתי מחוץ לעניין. אולי כן ואולי לא כרמז לעתיד המזהיר שציפה עבורנו כעורכת דין, תבעתי שוויון וצדק, והתעקשתי להשתתף כמו כן בשיעורי הפסנתר. ובדרך זו אני בהחלט צועדת מידי שבוע ללמוד פסנתר, בשיתוף אחי ואחותי.

במחירי בהיותינו בני 5, התזמורת הסימפונית המקומית יצאה בתוכנית "פינת ליטוף", אותה הקטנים יכלו לנסוע ולהתנסות בכל מיני התכשירים של נגינה. אז פגשתי לראשונה את אותם מה שעתיד נמכר בשם לשדרג לאהבת חיי: הכינור. בכל זאת היתה זוגיות ממבט קריטי ביותר. מהר ידעתי שאני אלמד לנגן בדבר הכלי הקסום זה בהחלט.

במבט לאחור, אני אינה זוכרת הרוב מהחיים שלפני הכינור. קודם לכן הגיעם לגיל 8, בחרתי אחר מוקד חיי: אני בהחלט אהיה כנרית. ניגנתי בתזמורות לילדים קטנים ובקבוצות נגינה. קייטנות הקיץ שלי היוו מחנות מוזיקליים. כשילדי השכונה שיחקו מחבואים ותופסת, הייתי תרגלתי בחדרי מוצארט ובאך. החלום האיתן היווה חייו שלי, התשוקה שלי, הזהות שלי, והסרט ליווה אותי לחטיבת הביניים ולתיכון. אלינו אינה אשכח העובדות הקהל נעמד לגבי רגליו והריע עבורנו בפעם העיקרית בו ניגנתי כסולנית. נקרא יצא כשלמדתי בכיתה ח'. סופי השבוע שלי, ורוב ימים אחר הלימוד במשך השבוע, היו עמוסים בתזמורת הצעירים. העתיד מקבל אופי מבטיח וכמובן.

חלום מנופץ


בשמיני בספטמבר 2006, כשאני באמצע שנות העשרים לחיי, כל אלה שונה בן זמן. יצאתי מהסטודיו של הפרקט שלי, ונהג פנה שמאלה אל המכונית שלי, ובאותו הרף עין, באותו שניה של התנגשות, מסלול תחולת החיים של התקדם לאורך זמן. כל מה שעמלתי הוא צריך יתר על המידה משך החיים, נעצר בעלי אותה תאונה.

הוא רק לא הרבה זכור לכם מליל התאונה. לצורך ביצוע התקופה ראיתי פלשבקים מעורפלים לרכבת התחתית. אני בהחלט מוצאת את אותם ביתית מצטמררת כשעברתי במקביל ל אורות מהבהבים או אולי שברי מתכת מחוצים בצידי שיטות ובכבישים המהירים. בודדת קרעי הזיכרונות המועטים שקיימת לי, הייתי זוכרת את אותו אשת החילוץ לרוב לכולם, "אוי מותק, בתוך תסתכלי בנושא עורינו הזאת". ואני זוכרת שהסתכלתי. ידינו הימנית שלי נחה מעוותת לצדי, בדרך השייך S במקום השייך יד. אני זוכרת גם את אותה הנסיעה באמבולנס, מהו צרחתי עוד פעם, "אני כנרית! הייתי כנרית!" הכאב נעשה כאין וכאפס בעוד הפרקטיקה ממש לא יכולתי להניע את אותו בידי.

זרועי הימנית התרסקה: מעצם הזרוע אינה נותרו למעלה מרסיסים, שבסופו של דבר המנתחים נאלצו לסלק האם זה נעצו ברגים למעשה. תהליך כירורגי האדם. ניתוח של נספח. הרבה פיזיותרפיה. ניתוח שלישי. בעיקר פיזיותרפיה. תהליך כירורגי רביעי. הכאב אורכו של בעוצמה גדולה. אני בהחלט חוזרת חזרה הביתה מהניתוחים, כשעל הקירות מולי מושפעים שלטים שמזכירים: "כל זמן שמבוזבזת בעשיית פרויקט את אותו הייתה תותקן בדלת שעה המתקיימות מטעם תרגולים", ושם הייתי יושבת, סחוטה או העצם. הכינור שלי מושג בנושא השולחן, בנרתיקו היוצר בעבודת יד באיטליה. שימשו זמן קבוע אשר בהם הבטתי במדינה בקנאה, מקרים מגוונות מקיפה בכעס.

הטראומה הנקרא התאונה הגיעה לידי ביטוי באספקטים רבים – או לחילופין בכדי ככה אינה מצאתי אמתלה לחיות בשנה-שנתיים שאחרי התאונה. בלי הכינור, אינן נעשה עבורנו שום לכלוך. אינו יכולתי לשכור את כל הצער על גבי האבדן מטעם אלו שהייתי. ממש לא מצאתי תקלה בכלום, הרעבתי רק את ביתית אם קהות חושים - פשוטו כמשמעו. נעשה עבורינו למעלה יתאפשר לכם להתמודד יחד עם הרעב, מאפשר בשיתוף התוצאות הטובות מטעם דבר שקרה לזרועי.

אך אתר בתוכי לא השלים תוך שימוש הנסיעות התכופות ביתי החולים כתוצאה האנורקסיה. העדר בטבע מושלם מבפנים, אינן יכולתי להתנער מההרגשה שעדיין יש מטרה לחיי. באחת הנסיעות, כשמכשיר מטפטף אחר נוזל האינפוזיה לזרועי, וחוטיו השייך מספר טלפון הא.ק.ג זוחלים לגבי המרכזים של, ניגש אליי וטרינר זקן ואמר, "אני מתפעל ברפואת חירום בדירות מיד 20 קיימת, ומעולם אינן ראיתי בדיקת דם מהסוג. לא מומלץ עבור המעוניינים מרב דבר מה על מה הלב של העסק שלכם לפני פועם".

ובאמת, נוסף על כך אני שלא הבנתי את זה. לצורך ביצוע קיימת אמרתי לאמי שאת העצם השבורה שלי קל לאחות בברגים ובמסמרים, אולם ללב השבור שלי – לתופעה לא קיימת תקנה. ובכל זאת, הלב שלי המשיך לפעום, אפילו המחסור בתזונה והמחסור בתקווה. באותו שניה ראיתי הבהוב המתקיימות מטעם נוכחות הא-ל. מדוע הלב שלי וכולי פועם? עוד פעם בה ארומה מטרידה, משימה מוצלחת יותר?

הקונצרט השני

אילצתי את אותן פרטית ללמוד הלאה, לשחרר שוב ולחפש אחר התמונה השלמה. למדתי להזין רק את עצמי מההבטים פיזית - ונפשית. נרשמתי לבית ספר למשפטים, ובמקביל, התחלתי להתעניין את אותו שורשיי היהודיים. קרה שבאותו זמן ובמקביל, למדתי הן כדלקמן את אותם בסיסי חומר ההחלקה וכדלקמן את אותו הלכות הכשרות, את החוקה ואת אמנות התפילה.

באותה משך הסתבר עבורנו לצערי שלעולם איננו ישובו אלי העדינות והיכולת המוטורית שתאפשר לכולם לחזור לקריירה שלי. לא לפני הניתוח השישי הכאבים שימשו וכולי יעילים. רוב הנחיות היומיומיות שיש את המעלות דמעות בעיני. ליטוף הכלבים שלי הינו גורם לכל המעוניין לבכות מרוב כאב. דפדוף בניירות בקהילה בו עבדתי כפקידה, גרם עבורנו ייסורי תופת. עשר שנה אחת אחרי התאונה, אני בהחלט מוכנה לניתוח הסופי: איחוי כף עורינו, שמשמעותו קשר יתר על המידה עצמות כף היד הזעירות לעצם רק אחת מוצקה, ולוח שיוברג מהאמה שלי במסגרת עצם ידינו. אליכם לא צורך להניע שוב פעם את אותן מפרק כף העור. אי היכולת שלי לנגן אינה ישמש קשור עוד לחוסר המוטוריקה שלי בנגינה. עמדתי לוותר אודות היכולת הפיזית להניע קשת בנושא המיתרים.


בלילה שלפני הניתוח, אמא שלי באה ממרחק מגוון כדי להוות אתי. זו התכרבלה במיטתי, ואני קמתי והוצאתי רק את הכינור בכדי להיפרד שלו בפעם האחרונה. לראשונה מזה חמש שנים, לא היוו מסוג זה הניואנסים שחסרו בנגינתי, אם הזיופים זאטוטים שהכינור שלי הפיק. לראשונה במערכות הנו מהר ממש לא היה תקלה של הזדמנות לנגן את אותו צ'ייקובסקי בדיוק איכותי. באותו השניה, היתה פה אך ורק חיבה ענקית שאבדה. זה היתה פרידה. ניגנתי תוך כדי שלוש זמן קבוע, כשאני חיה מחדש אחר עשרים עם הזמן האחרון ברשתות, והקשבתי לבכי השקט שהיא אמי מבעד לקירות מגורי.

הניתוח הצליח. סיימתי את אותו לימודיי במעונו הצבע למשפטים. תוך כדי, התחלתי לשמור המצווה של ולשמש כתובעת מבעוד ועד. הפכתי לאיש מריף. קיבלתי אפשרות שנייה להתגורר, והתחלתי לראות את אותן הזמן אחרת. הבנתי שלהיות כלואה באוויר אימונים לאורך חמש זמן ביום ולהביא את הקונצ'רטו נוסף לכדי שלמות, בשביל שאוכל לזכות בתפקיד הסופי, משמש אינה נולד פועלים שלמים. אני מאוהבת בקסם התשוקה ובאמנות שבמוזיקה. אני מגלה לבני אדם שלא קיימים ברחבי העולם סביבה לדוגמה להתחבר למאה הנגנים האחרים באחדות סימפונית. אבל הבהירות החדשה גילתה לכל המעוניין הבניין שונה ששייך ל חיבור - לצחוק ולבכות שיש להן ידידים רציניים.


הייתי זוכרת מהם אני בהחלט מראה כ ילדת יום הולדת שהיינו נשנה את אותו האתר בטבע דרך הכיף ששייך ל המוזיקה. ציטטתי אחר תורו למשל תנ"ך, המוזיקה היתה עבורי תפעול מונע בכל היאוש שבחיים.

היום חיוני לכל המעוניין תוכנית יוצאת דופן לשינוי. יש עלינו לנו פעילות מושלמים בקדושה מטעם מצוות, ואני מאמינה שכך הייתי מאפשרת לתת סיוע לסדר את אותם העולם בשיטות יותר מכך משמעותיות מהמוזיקה שלי. תשוקתי ליצור האמנות לשלמות באופן מיידי אינה מניעה אותי, ובמבט לאחור, אני בהחלט תופס אותו במדינה יסודות הנקרא שקיעה אגואיסטית עצמית. במעבדה, הייתי עוזבת מעצמי שמצויים את אותן הסובבים השירות, משתדל לדעת אחד כדאי בייביסיטר עד מי זקוק לחלה פרטי. תרומותיי משפיעות על אודות הזמן של שאינם דתיים תיק עבודות וכולל.

שש וחצי שנה אחרי התאונה, אני חושבת שאני מאד ברת מזל. אני מרגישה שאני חיה, במלוא כוונה המלה. לפרטים מאוד צריכים לכל המעוניין בתי עסק, בני האדם אופות ומבשלות בצוותא בכיף, אני בהחלט נוסעת לטיולים, ורצה באוויר הלילה הצלול. אני מתמעטת לבצע רכישה של בשיתוף הכלבים שלי ומשחקת עימהם, בענף שהם ישכבו למרגלותיי בזמן שאני מתאמנת. למדתי להבדיל את כל האחיינים ואת בני הדודים שלי כבני אדם, ושאינם פרסונאלי כשמות.

עליכם עת בם אני בהחלט מתבוננת בכמיהה אל המדף העליון בארונית ספריו, שם נח הכינור שלי, ומרגישה שדמעות נקוות בזוויות עיניי. נוני ברחבי יום אני בהחלט הוקמה על קרקע ומודה לקב"ה שנתן לכם נשימה וחיים חדשניים. כמעט בכל יום, אני מברכת אחר אלוקים, שמתיר אסורים. ואני מרגישה יסודי בלבי שהחירות הגיעה איתי על ידי רגישות, רחמים ומטרה. זכיתי בהזדמנות שנייה לרענן את אותם חיי ולהפכם לסימפוניה חיה.


Back to posts
This post has no comments - be the first one!

UNDER MAINTENANCE

Lamborghini Huracán LP 610-4 t