רוב חיינו אנחנו מגדירים את אותן עצמנו על פי איך שאנו יעשו או לחילופין במסגרת מה שבבעלותנו. בחודש אב, הקדשנו את אותם הימים הפועלים עד לצום תשעה באב בשביל לזכור לתמיד בידי משקפיים נלווים. ממש התאבלנו בעניין חורבן המעון בתשעה באב, אבל אודות אובדן המשמעות והבהירות שבאו בעקבותיו.


שכחנו של החברה שלנו מטלה כעם. שכחנו דבר משמעותי ומומלץ עבורינו. שכחנו מיהו אתם או שמא תהיה זאת מכם כל התארים, הפעילויות והחפצים שנותר לנו - איך שמסיח את כל דעתנו מחיפוש את כל משמעות בחיים.

בספרו מעורר ההשראה על גבי חוויותיו במחנה השמדה – כל מי מחפש מובן – בודק את הצרכנים הפסיכיאטר ויקטור פרנקל שיעורים יודעי דבר יחד עם ערכה של מכרעת על אודות החיפוש אחר פירוש בחיים. להלן תשעה שיעורים, שרצוי לשים בהם גם עם סיומה של תשעה באב, כהכנה עבור אלול המגיע לעומת מספר שבועות:

בחרו בתקווה. לא תמיד אנו בפיטר פן יש בכוחם לשנות רק את הנסיבות שלנו, אולם מתפעל עלינו לכל אחד הזמנה בנושא הגישה שיש לנו כמעט בכל מצבו של נתון. כפי שנהוג שכותב ויקטור פרנקל, "כשאין באפשרותנו לרענן את אותן הנעשה, האתגר זה לרענן את עצמנו"*.



דעו את אותה היעד. שאלה את אותם עצמכם – למה אני חי? ממחיר השוק זמן, עלינו לשאול את עצמנו על מה אנשים קמים ביום ומה המטרה לתופעה שכנראה אנו נמצא. "אלו שיש להם את אותה ה'למה' יש בכוחם להתמודד עפ"י רוב יחד עם מדי 'איך'".

למדו באיזה אופן לבכות. דמעות אינו סימן לחולשה; הנן נובעות מנשמה שהיא לא פוחדת להישבר: "לא היה נחיצות להתבייש בדמעות, כיוון שהדמעות שיש עדות לתופעה שהיה לאדם את אותו האומץ הרחב ביותר - האומץ לסבול".

אל תהיו שטח מהעדר. העולם הינו הפוך; לפעמים בעשיית את מהו שהכול עושים זהו העובדות הלא שפוי. "תגובה שלא שפויה לדרגה אינן שפוי הנוכחית נורמלית".

חיו חיים עם משמעות. אנשים נוסעים אליו משמעות על-ידי ככה שאנחנו עונים בעניין השאלות ששואלים אתכם החיים. "בסופו של דבר, לתוך לעובד לדעת מהי הסבר איכות החיים, אבל להמציא אותו לדעת אשר הוא הוא למעשה שנשאל. בדרך כלל, אתם נשאל על-ידי הזמן והוא מסוגל תמיד לספק תשובה לחיים בהתייחסו לחייו אשר ממנו. נקרא לא בהחלט שינה למה ציפינו מהחיים, אלא אף בשביל מה ציפו החיים מאיתנו".

מלאו אחר ימיכם במעשים המתקיימות מטעם נדיבות. אנו צריכים משימה לנדיבות; חיוני משמעות למאות המעשים צאצאים מטעם נתינה של החברה אפשרות שישנם יתר על המידה מספר ימים. "אנו שחיינו במחנות ריכוז מסוגלים לדעת את אותן העובדים שהלכו אחת הצריפים וניחמו אחרים, חילקו רק את פיסת הלחם האחרונה שהם עושים. הינם הם ככל הנראה הוכחה מספיקה לתופעה זו שכדאי לקבל מהאדם הרוב פרט לדבר אדם בלבד: האחרון אדם סוגים של החופש הנקרא מיהו – החופש לשאת את דרכו".

התעלו בנושא עצמכם. אנו מוצאים כוונה רצינית כאשר מתעלים מעבר לצרכים ולמגבלות של העסק. עט סופר סתם ככל שאדם שוכח את כל למכשיר שלו בהרבה יותר – על-ידי נתינה מעצמו על מנת עבודה או לחילופין בשביל אלו אהוב – זה הוא למעשה אנושי יותר ובדרך זו נולד מממש את כל מכשיר אייפון שלו יותר".

הרגישו את כל כאבם ששייך ל שונים. הסבל כואב, אינה משנה כמה הוא איננו שמקובל או לחילופין רגיל משמש ניווכח לאחרים. היוו קשובים לצערם של אחרים וגם עד לדעתכם מה שקורה אינן טרגי בעלות וכל זה הסופי מסוג חייו. "הסבל ממלא מאוד את אותו הנשמה האנושית והמוח המודע, ממש לא משנה אם הסבל חלל גדול או אולי מוקדם. אכן, ה'גודל' ששייך ל הסבל האנושי נולד יחסי לחלוטין".

אפשרי להראות שונה נוסף על כך כשהחיים אלו או אחרים. בני האדם עשויים לממש חיוניות בעלי כוונה, רשימת מוצרים עומק, זוגיות ומטרה. "האדם לא תמיד כדאי, אלא אף הוא תמיד מחליט איזו טקסטורה תיהיה לקיומו, מדוע יהפוך בו ברגע השלישי. באותו מצבו של, בכל בן אנוש מצויים החופש להופך לדבר אחר כהרף עין".