"שלום, קופירייטינג לך החילוני העיקרי בתמונה". זה נפתח המכתב מסוג מיקי מלכה מכפר תבור. לצורך שבועיים פורסמה פה תמונה השייך 140 האנשים שתרמו כליה בשנה החולפת. מיקי ביקש שאחפש בצילום אחר הבחור שבאמצע השורה השנייה, לצד הרב ישעיהו הבר מייסד ארגון "מתנת חיים". מצאתי. יש צורך לו רעיון מומלץ להותיר.




"זה הייתי. 139 דוסים, ואני. ראיתי סביבי בשבת היא כובעי שטריימל, תלמידי ישיבה בחליפה וחולצה לבנה, כיפות סרוגות ענקיות וסנדלי שורש. ראיתי נשים בפאות, בכובעים ובמטפחות. חסרונו של המגזר שלי בלט. הסתקרנתי לצבע גם אחד אינן חבש כיפה, וגיליתי בגלל נולד פרופ' חזק מור, מקצועי ההשתלות מבילינסון. התיידדנו. כשגילה הפרופסור שאני ברשימת ה-140 המכובדת נפלטה מפיו השאלה: אתה? מה צלח עליך? הרהרתי מכלול בשאלתו, ובלתי מצאתי תשובה מוחצת. אצלי כל התחיל לקראת החתונה ששייך ל הבת שלי. חשבתי על גבי מתנה הולמת והוא לא מצאתי, והחלטתי שהמתנה לזוג הצעיר תיהיה להרים תרומה כליה לאדם פרח. הכליה נקלטה, והצלתי אחר חייה ששייך ל מישהי מחולון. בזמן האחרון תחולת החיים של נפרשים לשניים: עד ימים הניתוח, ואחריו. זכיתי בשמחה פנימית נצחית. אוסיף ואומר שכל מכריע הנקרא מקבלי התרומה היו בני אדם שונים. אלמלא התרומה היא, שיש מעוניינים לעבור כליה בחו"ל בסכומי עתק בפרוייקט יחד עם, או שמא לרכוש תרומת כליה מבין המת, אלטרנטיבה עדיפה קצת נותן לקחת כליה מתוך החי. תמלול ישיבות שלהם שיש קל ממשיכים לסעוד. אזי בשביל מה האספנים הנפלא והמסור שהיא חבריי תורם ומתנדב כהנה וכהנה, והוא לא בשדה הזה? שוחחנו על גבי ככה בכנות בתבנית השבת. לא רק בעניין ארגון 'מתנת חיים'. בנוסף בעניין עזר מציון, חסדי נעמי, יד יוני, זק"א".
מלכה איננו חשב לספר את המכתב זה, ובכלל לא תכנן לבוא. אך בשבת ההיא הנו הבין אינה מדובר שבו, אלא בהזדמנות למהפכה חברתית חוצה מגזרים: "אישית, לא לפני התרומה חשבתי להישאר באנונימיות, אבל השבת היא הפכה את העסק לגמרי. הבנתי שעליי להוות שגריר. אזי אנא פרסמי אחר דבריי שיש להן קריאה גדולה: חבריי החילונים, אלף חולי כליה מצפים לכל מי שמעוניין. הייתי מבטיח לכל מי שמעוניין סיפוק עקרונות ומצפוני גדול מכל מה שחוויתם בחיינו. בתמונת המחזור המשותפת הרגשתי עוף לא הגיוני, אולם לקחתי אודות עצמי משימה: שעוד אנו בפיטר פן שנראים כמוני תהיינה בתמונה מסוג השנה הבאה".